אנגלית רבותיי, אנגלית

נכון, סין צומחת בקצב שבה היא מתרבה פחות או יותר, אבל לעולם הזה עדיין יש בוס אחד ותיק וקוראים לו אמריקה. מערכת החינוך הישראלית היא לא בדיוק מהגאוניות שבהן, אבל דווקא ההחלטה להוריד את הגיל שבו מתחילים ללמוד אנגלית בבתי הספר היא החלטה ראויה.

אמריקה
למצוא חן בעיני הבוס

ועדיין, בעקבות שילוב של כיתות עמוסות, מורים לא מוכשרים ותוכניות לימוד לא מתאימות ומתחלפות תדיר, ההישגים של התלמיד הממוצע לא מזהירים וכך קורה שכאשר המשתחררים הטריים מצה"ל מגיעים למוסדות הלימוד הגבוהים – כי הרי כך עושים כולם – עומדות בפניהם שתי ברירות: ללמוד במשך שנה שלמה אנגלית, בקורסים יקרים שמוסיפים הרבה עומס למערכת העמוסה ממילא, או להוציא פטור מהלימודים באמצעות בחינת אמיר, או גרסתה המקוונת, אמירם.

אנחנו ממליצים כמובן על הפטור, כדי לחסוך כאב ראש בזמן הלימודים, אפילו אם זה מייצר כאב ראש נקודתי בשלב הראשוני. כמה נחמד שהטכנולוגיה המודרנית מספקת אפשרויות לימוד מקוונות.

לימודים, בשביל מי זה טוב?

זה לא תמיד נראה ככה, אבל ברוב תחומי החיים, אם לא בכולם, החשיבה שלנו מקובעת. אם תשאלו 90 אחוז מהסטודנטים בישראל, וגם בארצות הברית למען האמת, מה הסיבה שבגללה הם בחרו בהשכלה גבוהה, או האם יש להם תוכניות להמשך הלימודים, אתם תקבלו תשובות מובהקות של היעדר מחשבה.

מוח והשכלה
המציאות פחות מקובעת מהמוח שלכם

אנחנו הולכים ללמוד כי ההורים שלנו רוצים שנעשה את זה, כי החברים שלנו עושים את זה, כי אנחנו תולדה של מערכת החינוך הקולקטיבית, וכי אנחנו מאמינים ששוק העבודה לא יקלוט אותנו אל זרועותיו המזיעות, אם לא נספק לו דיפלומה ממוסגרת של תואר ראשון במשהו. כל משהו שלא יהיה.

ובכן, המציאות רבותיי היא הרבה פחות מקובעת, כך מסתבר, מהמחשבות של האדם הממוצע.